ביקורת יין יקב אלונה ובעיית הוירוס בענבי המרלו 

יקב אלונה : ביקורת יין.

היקב נמצא במושב גבעת נילי וסביבו נמצאים הכרמים שממנו נעשים היינות משפחת אזולאי ומשפחת ברבאו חברו להם לעשייה משותפת של יין. כורם ויינן שזו להם אהבה משותפת. שתי משפחות האחת עירונית והאחת מושבניקית ועל כל זה יש את התיבול של יועץ היין יותם שרון שמצליח להפיק  כ 15 אלף בקבוקים בשנה מהטרואר המקומי של אדמות זיכרון, בנימינה וגבעת עדה

רשמי טעימה :

גראנש רוזה 2013: אחד היינות המקסימים שטעמתי. רוזה עשיר בטעמי פירות טריים וצעירים, חומציות טובה שפותחת תאבון לאוכל, ריחות עדינים של תות שדה עם מעט אבטיח. יופי של אפרטיף.

קריניאן 2013: ענבי הקריניאן הם כחלחלים שחורים עגולים ודי גדולים, הקליפה שלהם עבה יחסית האשכולות גדולים ועמוסי פרי מה שגורם להם להירקב במהירות. הקריניאן חוזר לשוק בשנים האחרונות ועושה רושם שכל יקב מנסה להתהדר בלהחזיר עטרה ליושנה אחרי שיקב כרמל ביצע ביינות הקריניאן מעשים מגונים בתחילת דרכו בארץ.

הקריניאן של אלונה שונה מרב הקריניאהים שיש על המדף היום בארץ והוא הרבה יותר רגוע, יותר עדין יותר צנוע ומאפשר להתנתק רגע מהקריניאנים הבומבסטיים. זה קריניאן שחובב היין שלא חשוף לזן הזה צריך לטעום ולהבין מהו קריניאן בתולי. ללא צורך בהמון חבית והמון עפיצות כפי שרב הקריניאנים מכילים.

בקיצור: עדינות לצד פירותיות משובחת. יופי של יין.

שיראז 2013: ( יין שיבוקבק בזמן הקרוב וייצא לשוק לקראת חג הפסח)

צבע אדום עמוק עם ליבה כהה מאוד, ריחות של שיזף צעיר, תותים מעט מוקה וריח קוקוס נפלא. בפה היין עגול וממלא את הפה בתבלינים ומעט מנתה, ציפורן והל שקצת נותנים תחושה של עוגת דבש עשירה. היין מלטף את החיך ועדין מאוד. מחכה לטעום אותו שוב אחרי האפטר שוק.

יין מהנה מאוד.

שיראז 2012:

ריחות דובדבנים כהים , המון תבלינים ופרחי בר באף, לאחר כמה עירסולים יוצא ריח השוש האהוב עלי בשיראז. בפה היין מעט מעושן, מינרליות נפלאה וטעמי בשלות פרי מעניקים חיספוס ליין אפטר טייסט מעט מלוח מה שמעלה חיוך של עונג. יופי של יין. יין שונה שחובה לטעום.

מרלו אלונה: נטעמו 3 מרלו מבצירים שונים והאחרון טעימת חבית.

אחד מהמאפיינים של זן המרלו הוא שיש לו נטייה להבשיל מהר ואף להגיע לבשלות יתר. שתי אסכולות לגבי הבשלת יתר קיימות. האחת לבצור מוקדם ולהימנע מבשלות יתר ואז כן לקבל את רמת החומציות הנדרשת לפוטנציאל ההתיישנות של היין וכמובן לקבל את טעמי המרלו האופייניים, האסכולה הנוספת גורסת שיש לבצור בשלב מאוחר על מנת לקבל נוזל סמיך ועמוק של הפרי.ואז מסתכנים במרלו קצר טווח עם טעמים בשלים מאוד. כאשר מכניסים אותו לבלנד זה פחות משנה להתיישנות היין מקבל את רמת החומציות מהענבים הנוספים אולם כאשר עושים אותו זני צריך לקחת זאת בחשבון.

בעיה נוספת שמשפיעה על יינות המרלו של אלונה לדעתי זו בעיית הווירוס שהעניק לנו משרד החקלאות דרך  משתלת " יזרעם " אשר פגע אנושות כמעט בכל כרם בארץ. הווירוס גורם לטעמים מרים, סוכרים לא מגיעים לרמה הנכונה ובעיית הפוטוסינטזה עושה שמות לפרי.

מרלו 2012: ריחות וטעמים בשלים, בשלים מידי לטעמי.

מרלו 2013: גם כאן היין מאוד עמוס בטעם של פרי בשל עם ריחות אדמתיים, מעט סרחון בקצוות לחובבי ג'אנר הטחב ואוכף הסוסים. לא ציפיתי למצוא את זה ב 2013 וזה מפתיע.

מרלו 2014: היין בחבית. ריחות של תירוש, בפה יש חומציות טובה.

יין תנינים ( על שם נחל התנינים ): בלנד של שיראז, קברנה, מרלו 2011. ( ענבי השיראז עברו ייבוש בסגנון אמרונה. )

תערובת אופיינית של יינות עולם ישן קלאסי להוציא אולי את השיראז ביינות בורדו אבל בתנינים יש משהו שונה מעבר לענבי השיראז שיובשו.

בלנד שעשוי משלושת הזנים הללו יודע להיות באסכולת העולם הישן כבעל גןף מלא עם טאנינים חזקים ועם טעמים קלאסיים של דומדמניות ופטל שחור, המרלו יעניק את העסיסיות ואת עיגול הטעמים והשיראז יעניק את התיבול. אולם בלנד זה גם מככב ביינות העולם החדש כאשר השיראז הוא יותר דומיננטי, ארצות הברית ואוסטרליה מובילות במיזוג הזנים הללו והיינות הם בעלי איפיון של שוקלדיות ומוקה וככל שריכוז הטעמים חזק יותר אומרים שאפשר לשמור אותם במשך שנים רבות במרתפים. ביין התננים של אלונה יש משחק מעניין מאוד של עולם חדש ייבוש השיראז מעניק טעמים חזקים ומתוקים יותר והפירותיות הזו מאפשרת ליין להיות נגיש ומענג במיוחד.